עו”ד אייל בסרגליק: הדלפות הפרקליטות והמשטרה חייבות להיפסק!

חזרתה של הסוביודיצה: מזה שנים מתקייימות הדלפות לתקשורת בתיקי נתניהו ואלוביץ, כל זאת עוד טרם הגיעו חומרי החקירה לסניגורים. במשך שנים, ביקרתי את ההדלפות וקראתי לחקור אותן, בין אם בוצעו על ידי המשטרה ובין אם בוצעו על ידי הפרקליטות או על ידי עדי התביעה עצמם (עניין שמסופקני שכן חומר החקירה, לא היה בידיהם, ולא ניתן לזכור ציטוטי תמלולים מדוייקים על דרך הזכרון, וזאת אני אומר לכם מנסיון של 17 שנים בתחום הפלילי, ובפרט בתיקי כאלו, שהינם של צווארון לבן (עבירות כלכליות פיסקאליות). דווקא ההדלפות, משרתות את הנרטיב של נתניהו וסניגוריו, לטעון שכולם רודפים אותו; שמדליפים חומרים בכוונת מכוון לפגוע ביושרה של המשפט, להשפיע על השופטים וכמובן על דעת הקהל שכל כך חשובה לו (לשם גיוס מנדטים עתידיים) ומחזקת את הנרטיב האמור של רדיפה וקורבן. לא בכדי, אמרה הנשיאה חיות, כי ההדלפות מהתיקים הן “תופעה מדאיגה שפוגעת באמון הציבור ובתביעה עצמה”, ואמרה שיש לפתוח בבדיקה מקדמית בנושא לפני חקירה פלילית שכן חוסר הבדיקה פוגע באמון הציבור.

בצדק מתחה הנשיאה ביקורת, על החלטת היועמ”ש מנדלבליט שלא לחקור את הדברים, שכן ברור שאם ההדלפות היו הפוכות, אזי הייתה נעשית בדיקה משמעותית, שכן הדבר משפיע על משפט תלוי ועומד. הנשיאה אמרה, כי “מדובר בתופעה מדאיגה שנזקיה הם פגיעה באמון הציבור ובהליך השיפוטי” כמו כן הוסיפה “אלה לא מקרים נדירים שיש הדלפות, זאת תופעה מדאיגה שנזקיה אינם קטנים. זה פוגע בנאשמים, בתביעה ובאמון הציבור בתביעה. שלא נדבר על ההליך ההוגן” ואכן הדברים נכונים ביותר. בצדק אמרה הנשיאה חיות, שהגיעה הזמן לעשות מעשה ולבדוק, וכי יש קושי עם ההחלטה שלא לעשות כלום- לא לבדוק את מי שמועמד לבדיקה, לא לנסות לבדוק, אלא לענות לקונית “אין תוחלת בבדיקה” ובכך החזירה את כלל הסוביודיצה, בחזרה לחיים.

יתרה מכך ואף זאת בנכונות רבה, אמרה הנשיאה לפרקליטות “זה מתהפך עליכם” ובכך רמזה לניצול שנעשה על ידי מר נתניהו וסניגוריו לחוסר המעש מצד היועמ”ש בתשובתו הלקונית וחסרת ההסברים: “לאחר שנדרשנו למכלול ההיבטים המשפטיים ולנסיבות העניין, לא מצאנו מקום לפעול כבקשתכם”. כל זה, ברקע, עם המשך ראיונות המפכ”ל לשעבר אלשיך, שגם הם היו בניגוד מוחלט לכלל הסוביודיצה, אשר מופיע בסעיף 71 לחוק בתי המשפט, כשהעברתי ביקורת קשה בעניין זה. כפי שציינתי בעבר, סעיף 71 לחוק בתי המשפט, קובע כי אדם לא יכול לפרסם דבר על עניין פלילי התלוי ועומד בבית משפט במטרה להשפיע על מהלך המשפט או על תוצאותיו. מדובר בעבירה פלילית, שדינה מאסר. עיקרון הסוביודיצה קובע כי גם אסור לכלי התקשורת לחוות דעה על הליכים פליליים טרם סיומם, העניין נובע מחשש שפרסום שכזה עלול לפגוע בשיקול הדעת של השופט בבואו להכריע בתיק. לכאורה, זה בדיוק הפעולה שביצעה תוכנית המקור, בראיונות עם העדים, פעולה אשר עומדת בניגוד מוחלט לסעיף 71 לחוק בתי משפט, 1984 אשר מעמיד הגנה לאנשי תקשורת בקובע כי על פרסום אסור להיות “במטרה להשפיע על ההליך ותוצאותיו” כאשר האיסור חל גם כאשר ההשפעה על ההליך ותוצאותיו נצפית מראש כאפשרות קרובה לוודאי.

אולם תוכנית המקור הגדילה עשות, ועשתה מעין משפט מבויים של העדים, מול התקשורת, הדברים לא יכולים לעלות על הדעת, ובוודאי לעניות דעת הח”מ, לא מקנים הגנה כלשהיא אלא מספקים אפשרות לחקור דווקא את העיתונאים נשוא התוכנית, בהקשר זה גם עיקרון זה הופר בצורה גסה, לכאורה, על ידי העיתונאים שפרסמו את אשר פרסמו, למרבה הצער.

אנקדוטה שצריך להזכיר, כשאני ייצגתי בזמנו בתיק רשות המסים, את מר קובי בן גור, היו הדלפות מטרידות של האזנות סתר של עדים, יומיים לפני שהחלו ההוכחות והעידו אותם עדים. דרשתי לעצור את המשפט, התקיים דיון בבית המשפט, ופנינו ליועמ”ש, בבקשה חוזרת ונשנית לבדוק את ההדלפות. מי שניהלה את התיק, מטעם התביעה, בין היתר, הייתה עו”ד מיכל רוזן עוזר, המייצגת כיום את גב’ אלוביץ. בסופו של יום, למרבה הצער, הפרקליטות סירבה לפתוח בחקירה פלילית והמשפט המשיך כאשר השופט נתן החלטה שהדברים ישקלו בסוף ההליך.

טענות הפרקליטות לגבי המסמכים שהודלפו לכתבים הינם למרבה הצער טענות בדים, שלא מחזיקה מים. ראשית שאי אפשר לבדוק את מקור ההדלפה – טענה לא נכונה בעליל, קל לבדוק אותה. על כך גם אמרה הנשיאה: “כמה אנשים נחשפו להקלטות? יש לנו מקרה נקודתי, האם לא הגיע הזמן לבדוק את הדברים?” בשלב החקירות- היו שני גורמים שיש להם את חומרי החקירה, המשטרה והפרקליטות. בשלב שהועבר החומר לסניגורים, השימוע, אז יש גם את הסניגורים. מסמך שלא הועבר לסניגוריה כמו המסמך שגם היה נשוא הדיון- יש כתובת אחת – עם שני ראשים- הפרקליטות או המשטרה. לגבי ההקלטות שהן השלמות חקירה שנערכו לעד המדינה, לאחר הגשת כתב האישום, שלא היו בידי ההגנה בזמן השידור, הרי שיש שני מקורות- רשויות האכיפה, או עד התביעה עצמו. טיעון שני- הינו שהדבר יגרור פגיעה בפרטיות- פסיקת בתי המשפט באופן עקבי, שהגנה על צדדים שלישיים נסוגה מול זכויות הנאשם להליך הוגן.

יתרה מכך, לאחר שהופצו הקלטות- איזו פגיעה בפרטיות תהיה כלפי העד או אחרים? טיעון שלישי של המדינה- ש”פתיחה בחקירה תצריך שימוש בכלים דרמטיים שעלולים לפגוע בחופש העיתונות ובחיסיון העיתונאי ופגיעה בפרטיות” אני מזכיר הלכות יסוד ברורות, חסיון עיתונאי לא יכול לאפשר ביצוע עבירות פליליות לכאורה, חופש העיתונות אינו חופש השיסוי, וכאמור שעה שמופצות הקלטות אין כל פגיעה בפרטיות. הרי מכוח עיקרון הסוביודיצה, נקבע שעד לא יכול לפרסם דבר על עניין פלילי התלוי ועומד בבית המשפט, במטרה להשפיע על ההליך- אז מדוע לא חוקרים עבירות פליליות של עדים? מדוע לא בודקים אם פרקליט או שוטר הדליף את הקלטות? לפרקליטות וליועמ”ש הפתרונות ובטוחני כי אם פעם אחת יחקרו, התופעה תיפסק או תופחת. אפשר גם להדליף לתקשורת שנפתחת חקירה בעניין – גם זה יספק הרתעה.

נלך עוד צעד קדימה, וזוהי הבעיה המרכזית בתפיסה השלטת היום בידי הפרקליטות- הרי אם לכאורה עד הדליף, וכך היה רמז, את ההקלטות והתמלולים – שעה שהתמלולים וודאי שלא היו אמורים להיות בידיו- לא כדאי לבדוק את זה? האם הוא לא פגע במהימנות עדותו ובסיכויי התביעה לנצח בתיק, ככל שחלילה מדובר בעד? הוא לא הפר את האזהרה שהוזהר לגביה ועל כך יש לחקור אותו באזהרה לכאורה?

ועל כך אמר השופט סולברג- “מה הטעם באזהרת עד בחקירה כי אסור לו לדבר עם איש מלבד עורך דינו בעניין החומרים, אם לא נעשה כלום בעניין לאחר שאותו עד מתראיין לכלי התקשורת כפי ששודר בתכנית המקור, או שמעביר לתקשורת את חומרי החקירה?” וכך נרמז שאותו עד העביר לתקשורת את החומרים, בין האפשרויות. כך או כך, עולה כי נשיאת בית המשפט חיות, החזירה את כלל הסוביודיצה, לחזית: “כשבאות לפתחו של בית המשפט הזה עתירות על הדלפות חומרי חקירה אנו מביעים מורת רוח קשה. אלה לא אירועים נדירים שאז אפשר לשקול אירוע אחד נקודתי. יש כאן תופעה מדאיגה שהנזקים עליה, אתם לא חולקים עליהם”.

כמי שרואה את הפגיעה הקשה בהדלפות, מזה 17 שנים, בהגינות המשפט, אמון הציבור ברשויות החוק, אותם אני מאוד מכבד, והאמון בבית המשפט, הגיע הזמן לשים לתופעה הפסולה הזאת, סוף.